בעיות זקפה, הפרעות בזקפה, בעיות זיקפה, טיפול בבעיות זיקפה, בעיות זקפה טיפול

בעיות זקפה מהוות את אחת מתופעות ההפרעות בתפקוד המיני השכיחות ביותר, ועל פי נתונים סטטיסטיים, מעל ל-150 מיליון גברים בעולם מתמודדים עימה. הפרעה מסוג זה ידועה כפוגעת בגברים הפעילים מינית בני כל הגילאים, אולם, היא נחשבת כשכיחה יותר בגברים בני מעל ל-50, כשבפלח אוכלוסייה זה, מגיעה שכיחות הפגיעה לקרוב ל-30% מהגברים בני גיל זה. שכיחותה של התופעה גדלה והולכת עם העלייה בגיל והיא מגיעה לכ-60% מהגברים שהם בני מעל לגיל 70.

למרות זאת, בעיות זקפה אינן נדירות אף בגברים הצעירים יותר והן פוגעות בכ- 10-15% גברים בני מתחת ל-40. ההערכה הזהירה גורסת, כי גם בישראל מתווספים בכל שנה כ-70.000 גברים חדשים הסובלים מבעיות זקפה, כאשר רק כ-10-20%מהם יפנו לטיפול או לקבלת עזרה בהתמודדות עם הבעיה. ממצאים אלה, אגב, תואמים לסטטיסטיקה העולמית ומצביעים על כך, כי בכל מקום בעולם גברים נרתעים מחשיפה, ונרתעים מהתייחסות לתופעה כאל בעיה המוגדרת כרפואית ואף נמנעים מפניה לבקשת עזרה מקצועית.

לפי הגדרתה המומלצת של הוועדה להפרעות בתפקוד מיני ב- NIH (המכון הלאומי האמריקאי לבריאות) הפרעה בזקפה (אשר כונתה בעבר אין-אונות / אימפוטנציה) היא מצב שבו קיימת אצל גבר בעיה קבועה להגעה לזקפה מלאה אשר מספיקה לצורך חדירה או לשמירה עליה במצב זה לאורך קיום יחסי המין.

הופעתה של זקפה מבוססת על השילוב והתזמון בין מנגנונים שונים (פסיכולוגי, נוירולוגי, וסקולרי, הורמונאלי, גירויים של החושים השונים גירוי מחשבתי, גירוי מכני ישיר של הפין ותהליכים נוספים רבים). לפי כך, זקפה הינה תוצאתם של שילוב התהליכים הנפשיים והגופניים המורכבים. במהלך הופעת זקפה חלים שינויים באיבר המין, אשר עובר ממצב של רפיון (שבו קיימת התכווצות בשרירים ובכלי דם שבגופים המחילתיים) לקשיחות המלאה (שבו קיימת הרפיה מלאה שלהם). בעקבות הגירוי המיני ותחת ההשפעה עצבית, מתגברת זרימת הדם בעורקים הפודנדליים לפי 3-7 מהרגיל, דבר הגורם לעליית לחץ הדם בגופים המחילתיים.

לאחר הגירוי המיני, מתרחשת הפעלתם של מספר מנגנונים, ביניהם, מנגנון ה-NO, אשר הפעלתו יוצרת, למעשה, את הזקפה. האנזים המוכר והנחקר ביותר בהקשר להפרעות הזקפה הוא ה-PDE5, שדרך תהליך פעולות ביו-כימיות, הוא מעכב פירוק אנזים ה- cGMP ומאלץ אותו לשהייה ממושכת יותר בתוך התא, ותוך כך מאפשר את הרפייתו של השריר החלק בגופים המחילתיים ויוצר את הזקפה. תהליך זה מהווה את הבסיס לפיתוח התרופות הנקראות מעכבי PDE5.

את הסיבות להפרעות בזקפה ניתן לחלק לסיבות הנפשיות, הגופניות ו/או המשולבות. הפרעה בזקפה עלולה להוות בעיה קשה להתמודדות, הן לסובל ממנה בעצמו ולבת זוגו, שכן היא עלולה לגרום לשיבוש המערכת הזוגית, למתחים ולתסכולים רבים, ובמקרים לא מעטים, אף להביא לפירוק הזוגיות.

אולם, הבעיה אינה מסתכמת בכך, מאחר והפרעות בזקפה עלולות אף להשפיע על יכולותיו של הסובל ממנה לתפקד מול סביבתו הקרובה, במקום עבודתו ובחברה בכלל. בזכות ההתפתחויות שחלו בשנים האחרונות בתחום והודות להישגים במחקרים הרבים, ניתן לקבוע, כי נכון לימינו, ברוב המקרים ניתן לטפל בבעיות זקפה באמצעות הטיפול הנפשי, התרופתי, המכאני, ו / או בטיפול המשלב אספקטים שונים.

אבחון הסיבות הגורמות להפרעות בזקפה מהווה, אם כן, את הצעד ההכרחי הראשוני לתהליך פתרון הבעיה ומאפשר טיפול מושכל יותר בה.